דוקומנטרי

40 דקות

ערוץ 10

על הסרט

רודריגו גונזלס, עם חיוך מלא כריזמה ועיניים נוצצות, מי כבש את המסך בתחילת שנות ה2000 והפך לכוכב ילדים נערץ, נאבק, מאז יצא להילחם כלוחם גולני באוגוסט 2006 במלחמת לבנון השנייה, במראות, בקולות ובריחות – המציפים אותו ולא נותנים לו להמשיך הלאה ולהתקדם בחייו. קוראים לזה הלם קרב, קוראים לזה פוסט טראומה – ואף שם לא מבטא כהלכה את הפצע הגדול המתחולל בקרבו כבר עשר שנים, מדיר שינה מעיניו ומנהל את ימיו.

עשר שנים הוא לא דיבר – לא סיפר למשפחתו, לחברים ואפילו לא לאשתו. עכשיו, לראשונה, הוא מנסה לפתוח את הפצעים ולפרום אותם לזכרונות. בדרך ארוכה ומייסרת בה הוא נוגע בכאב אותו שמר בליבו –  הוא נוכח לדעת עד כמה הוא איננו היחיד שמתמודד עם הטראומה וכי המושג "הלם קרב" – הינו נחלתם של רבים וטובים שנפצעו בגופם ונפשם במלחמות ישראל. "כשאת אומרת שאני בפוסט טראומה קשה לי לקבל את זה. מבחינתי יותר נכון לומר שאני מסתובב עם קופסא שחורה". במילים אלה, מנסה רודריגו להסביר לפסיכולוגית שלו את התחושה הקשה שהוא חש. המסע עם הפסיכולוגית משמש כיומן פתוח לנשמתו המיוסרת, לסיפורו המושתק. בשלב האחרון, מתוך רצון לחבר בין קרעי הזיכרון, רודריגו יוצא אולי לקרב האחרון, ומחפש אחרי חבריו מפלוגה ב' בדרום לבנון עמם נלחם. סיפורו של רודריגו, מאפשר התבוננות ישירה וכואבת בתהליך פרימת הפוסט טראומה בחדר הטיפולים ומחוצה לו. התבוננות חומלת של השפעת הטראומה  לא רק על היחיד אלא גם על הסובבים אותו, ותקווה שהשיח והשיתוף ינצחו הפעם את שדי העבר.

"סרטו המרגש של רודריגו גונזלס מישיר מבט אל הטראומה"

וואלה

"רודריגו גונזלס חושף את הלם הקרב ושובר את לב הצופה"

ידיעות אחרונות

תכניות נוספות